בשנות ה-50 של המאה הקודמת אזור התעשיה תוכנן עבור שטחי מלאכה, תכנית שהמשיכה להתממש גם בעשור שלאחר מכן לצד התרחבות אזור התעשייה לכיוון צפון. במשך השנים שלאחר מכן האזור שינה אט אט את פניו, כאשר באופן הדרגתי התווספו מבני תעסוקה ומסחר חדשים, ועירוב השימושים הלך וגבר. עם זאת, גם כיום, חלקים רבים מאזור התעשייה עדיין אינם מפותחים.
מבחינה כלכלית, אזור התעשייה הוא חלק חשוב משוק הצריכה הכלל-עירוני המגלגל בכחצי מיליארד ש"ח בשנה (נכון לשנת 2019). קהל היעד העיקרי מורכב מתושבים, תיירים ישראלים ותיירי חוץ. למעשה, מהשוואת האזור ליתר אזורי הקניות באילת, עולה כי מרכז העיר ואזור התעשייה הישן הם ה"מקומות של האילתים", מפלט מהתיירים ומקום לסידורים, קניות, בילויים ומפגש.
בהיבט התנועתי, האזור מתפקד באופן אוטונומי ללא רחובות המשכיים לכיוון השכונות הוותיקות ודרך הערבה. לצד זאת, הרחובות הראשיים רחבים ולא מייצרים שימושים תומכים ופעילים כלפי הרחוב.
תב"ע 250 היא תכנית מאושרת שקדמה למדיניות התחדשות אזור התעשייה הישן וחלה על חלקו. היא הניחה את הבסיס לתפיסת עירוב השימושים המקודמת במסגרת תכנית המדיניות, תוך שילוב זכויות למגורים, המייצרות בסיס יציב להיתכנות כלכלית לפיתוח. בנוסף, תב"ע 250 שמה דגש על הליכתיות, קישוריות, ומסחר בקומת הרחוב.